עגלת הקניות שלך ריקה

מידע - קרית היובל

מאת: נלקח ונערך מויקיפדיה

 

קריית היובל

 

קריית יובל היא שכונה בת כ-25,000 נפש בדרום מערב ירושלים. השכונה נוסדה בשנת 1954, שלוש שנים לאחר יובל הקרן הקיימת לישראל שחל בשנת 1951, ובו התכוונו להתחיל את בניין השכונה, ומכאן שמה.

 

מיקום השכונה

קריית היובל שוכנת בדרום־מערב העיר ופרושה על מרומי רכס שכיוונו צפון-דרום וגובהו כ-810 מ' מעל פני הים, והיא נחשבת לאחת השכונות הגבוהות בירושלים. רכס קריית היובל יושב בין הר הרצל ושכונת עין כרם ממערבו. בדרום משתפל הרכס לעבר נחל רפאים וממזרח גובל בנחל מנחת. בשל המיקום הגאוגרפי שלה צופה השכונה לנוף מרשים. מבחינת שכונות העיר השכונה ממוקמת מדרום לשכונת בית וגן; ממזרח לשכונת עין כרם ומעליה, וממזרח לקריית הדסה עין כרם, לקריית מנחם ולעיר גנים; ממערב לשכונות בית וגן, רמת דניה, רמת שרת ומנחת (מלחה) ומצפון לגן החיות התנ"כי ולעיר גנים א'.

 

היסטוריה

השכונה נבנתה על מקומו של הכפר הערבי הקטן בית מזמיל ובתחילתה נקראה בשם זה. באפריל 1948 התרחשו קרבות בין כוח ההגנה שישב בחירבת חמאמה (כיום: הר הרצל) ובין כוחות מתנדבים ערביים שישבו באל-ג'ורה (כיום: אורה). כפריי בית מזמיל העדיפו לנטוש את כפרם. אדמות הכפר הנטוש הועברו לאפוטרופוס הכללי הממונה על הרכוש הנטוש (אדמות נפקדים), וכשחששו בישראל מחזרת הפליטים, נעשתה עסקת קרקעות שבה הועברו קרקעות כפרים נטושים לידי הקרן הקיימת לישראל (העִסקה כונתה "מיליון הדונם הראשונים").

ב-1951 חל יובל הקרן הקיימת ולשכונה שביקשו להקים על אדמות הקרן הקיימת בבית מזמיל ביקשו לקרוא בשם: "קריית היובל", אבל ההקמה התעכבה והשכונה קמה רק ב-1954. בתחילת שנותיה נבנו בשכונה בתים דו-קומתיים כשבכל בית יש ארבע יחידות דיור על שטח של פחות מחצי דונם. הבתים היו מצופי אבן "דבש" פראית ובשל כך הוענק להם הכינוי: "בתי אבן", יחידות הדיור הללו היו קטנות (כ-33 מ"ר). יותר מאוחר הצטרפו אל בתי האבן צריפים עשויים עץ ואזבסט שכונו בשם "אזבסטונים". נבנו שתי שכונות כאלו: האחת מסביב לערוץ הנחל שמערב דרום-מערב לקריית היובל, בינה לשכונת עיר גנים (אזבסטונים א'). והשנייה ממערב לבתי השכונה בכיוון עין כרם (אזבסטונים ב'). בהמשך, נבנו שיכונים עבור האנשים שישבו באזבסטונים. בכלל נבנו בשכונה שיכונים רבים: שיכון ותיקי ההסתדרות, שיכון עובדי המדינה, שיכון עובדי משרד העבודה, שיכון אזרחי של חברי הציונים הכלליים ועוד שיכונים (רבים מהם נבנו על ידי חברת שיכון עובדים). במשך שנותיה הראשונות, נחשבה השכונה לשכונת עוני. לעזרתה באו שיכוני הסטודנטים שנבנו במרכזה (שיכוני רח' שטרן).

 

אחרי מלחמת ששת הימים

ב-1970 הוקמה ממזרח לקריית היובל שכונת היוקרה רמת דניה, שנקראת על שם החברה שבנתה אותה, ומי שהשיגה ידו עבר לשכונה החדשה. הקמת שכונות הלוויין של ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים והחל מראשית שנות ה-70 הביאה תושבים רבים לעזוב את השכונה העממית ולעבור לשכונות החדשות (נווה יעקב, גילה, הגבעה הצרפתית ורמת אשכול) בהן אפשר היה להשיג דירות רחבות ידיים בתנאים נוחים. למרות זאת, לשכונה היו יתרונות: היותה שכונה מרכזית בדרום-מערב העיר, קרבתה לבית החולים הדסה עין כרם וליציאה לתל אביב וכביש ישיר ורחב המוביל ממנה למרכז העיר (שדרות הרצל). בשל יתרונות אלו אימצו רבים את השכונה ובהם סטודנטים ב"הדסה" ובאוניברסיטה העברית. גם המרכז המסחרי של השכונה היה הצלחה והמתנ"סים הראשונים שנבנו בה בסיועה של ההסתדרות סייעו להצלחה המקומית, השכונה הייתה למרכז תרבות והדבר הביא אנשים רבים מהמעמד הבינוני לעבור לגור בשכונה.

 

ארועים מצערים בשכונה

בתמוז 1975 אירעה מפולת אבנים ברחוב ברזיל ונהרגו כמה בני אדם, ביניהם 2 ילדים.

בעשרה במרץ 1991 אחר הצהרים, עמדו קבוצה של אנשים בתום יום עבודה והמתינו לאוטובוס ב"צומת המפלצת", בקרית יובל. ערבי התנפל על קבוצת נשים שעמדה בתחנה בסכין שלופה. הוא רצח בשחיטה ארבע נשים ואז נעצר על ידי שוטר.

בעיצומה של אינתיפאדת אל אקצה, ב-29 במרץ 2002, פוצצה עצמה מחבלת מתאבדת פלסטינית בכניסה לסופרמרקט במרכז המסחרי של השכונה, ורצחה מאבטח ונערה.

 

המידע נלקח מאתר ויקיפדיה

שתף לחברים

שתף